Uncategorized

בעולם העבודה המודרני, הדינמי והתובעני, המושג "יום גיבוש" הפך לעיתים לקלישאה שחוקה. ארגונים רבים מסתפקים בארוחה משותפת או באטרקציה רגעית, ומפספסים את הפוטנציאל האדיר הטמון בפעילות גיבוש מקצועית. אבל האמת היא שגיבוש הוא לא מותרות. הוא הצלע השלישית במשולש ההצלחה הארגוני, לצד מקצועיות וניהול. בחברת ODTEAM, שנוסדה בשנת 2006 על ידי לידן פינדלינג (מומחה לייעוץ

הקיץ הישראלי, ולמעשה חלק גדול מעונות השנה בארצנו, מציב בפני הורים, מורים ומדריכים אתגר לא פשוט. הילדים מלאי אנרגיה, החום בחוץ כבד, והרצון "לנתק אותם מהמסכים" מתנגש עם המציאות הלוהטת. רבים חושבים שפעילות מים לילדים מסתכמת בבריכה מתנפחת בחצר או ברובי מים זולים שנשברים אחרי חמש דקות. זו טעות. מים הם אחד המדיומים החינוכיים והטיפוליים

הקיץ הישראלי הוא לא רק עונה, הוא מצב צבירה. החום, הלחות והשמש הקופחת משפיעים על כולנו – על רמת הסבלנות, על האנרגיה ועל היכולת להתרכז. ארגונים, מנהלי רווחה ומורים מוצאים את עצמם בדילמה שנתית קבועה: איך מייצרים פעילות גיבוש אפקטיבית כשאף אחד לא רוצה לצאת מהמזגן? התשובה הרטובה והמרעננת היא: פעילות ODT בשילוב מים. אבל

ה-20 ביוני (או ה-30 ביוני לתיכונים) הוא תאריך שחרוט בלוח השנה של כל איש חינוך בישראל. זהו הרגע שבו הנשימה העמוקה שנלקחה ב-1 בספטמבר משתחררת סוף סוף. אחרי עשרה חודשים של הכלה, הקשבה, בדיקת מבחנים, אסיפות הורים, טיולים שנתיים ומשברים בלתי צפויים – המצברים ריקים. מנהלי בתי ספר וראשי ועדים עומדים בפני דילמה קבועה: איך

הדרום. יש משהו באוויר של דרום הארץ שאין בשום מקום אחר. המרחבים הפתוחים, הצבעים של המדבר שמתחלפים בפריחה אדומה בחורף, והאנשים – החמים, הישירים, "האנשים של הלב". בשנים האחרונות, ועוד יותר בתקופה האחרונה, אזור הדרום הפך לסמל של עמידה, צמיחה והתחדשות. עבור ארגונים, חברות וצוותים חינוכיים הפועלים בדרום (או כאלו שמגיעים מהמרכז כדי לחזק ולהתחזק),

בעולם שבו רובנו מבלים את שעות היום תחת אור פלורסנט, מול מסכים מרצדים ובתוך טמפרטורה מבוקרת של מזגן, היציאה לשטח היא הרבה מעבר לשינוי נוף. היא זעזוע חיובי למערכת. פעילות גיבוש בשטח, או בשמה המקצועי Outdoor Training (ODT), היא הגרסה הפראית, המשוחררת והעוצמתית ביותר של עולם הייעוץ הארגוני. ב-ODTEAM, מאז הקמתנו ב-2006, ראינו שוב ושוב

המעבר מהגן לכיתה א' הוא ככל הנראה המעבר הדרמטי ביותר בילדות המוקדמת. זהו רגע מכונן שנצרב בזיכרון לא רק אצל הילדים, אלא גם אצל ההורים ואצל המחנכים. ההתרגשות בשיאה, אבל יחד איתה מגיעים גם החששות: "האם יהיו לי חברים?", "האם המורה תאהב אותי?", "האם אצליח לשבת 45 דקות?". עבור המחנכת או המחנך, הימים הראשונים הם

אנחנו רגילים לחשוב על ימי גיבוש במונחים של "יציאה". יציאה ליער, יציאה לים, יציאה למסעדה. יש בזה היגיון – הניתוק מהסביבה המשרדית עוזר לנקות את הראש. אבל מה קורה כשאין תקציב לאוטובוסים? כשלוח הזמנים צפוף? או כשאנחנו רוצים להטמיע תרבות ארגונית חיובית דווקא במקום שבו הלחץ נוצר – בין הקיוביקלס למכונת הקפה? ב-ODTEAM, אנחנו מאמינים

כל איש חינוך, מורה או הורה בוועד הכיתה מכיר את הרגע הזה: תחילת שנה, או אולי אמצע שנה אחרי משבר חברתי. התלמידים יושבים בכיתה, אבל הם לא באמת "יחד". יש את הקבוצה של המקובלים, יש את הביישנים שיושבים בצד, ויש את אלו שפשוט מחכים שהצלצול יגאל אותם. איך לוקחים אוסף של 30 או 40 אינדיבידואלים,

בעולם הארגוני המודרני, המונח "עבודת צוות" נשחק עד דק. אנחנו כותבים אותו בקורות החיים, דורשים אותו בראיונות עבודה ומדברים עליו בישיבות הנהלה. אבל מתי בפעם האחרונה עצרתם באמת לבחון מה גורם לצוות אחד להמריא ולשבור שיאים, ולצוות אחר – המורכב מאנשים מוכשרים לא פחות – לדשדש במקום? ב-ODTEAM, מאז שנת 2006, אנחנו חוקרים את השאלה